<h1>שבלי הלקט סימן קי"א</h1>
<h2>דף מא:</h2>
ת"ר ספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליישוב אלא אם כן היתה בתוך התחום עד שלא חשיכה. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה וקדש עליהן היום, אמרו לו לרבן גמליאל מהו לירד. אמר להם צופה הייתי והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה אלא שנטרפה ספינה פעמים הרבה. באותה שעה עשה גוי אסקלא, כבש, לירד בה. אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר הואיל ולא עשאו בפנינו מותרין אנו לירד, וירד רבן גמליאל וירדו בו זקנים. הא למדת שכל מה שהגוים עושין לעצמן מותר להשתמש בו. ומצאתי בדברי הגאונים ז"ל שאם המחוז יבש, שאין הספינה יכולה להתקרב ביבשה כדי שיעשו כבש, מותר לירד בעברה, היא בוצית קטנה, שהעברה הרי היא כגשר. והר' אביגדור כהן צדק נר"ו כתב, שאין ליכנס בדוגית קטנה אם היא שטה על פני המים וזזה ממקומה אך אם היא עומדת הויא כארעא סמיכתא. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו ספינה הבאה מחוץ לתחום שיש בה ישראלים והוציאום הגוים בכח מן הספינה והניחום בעיר, כל העיר כולה הויא להו כארבע אמות ומותר להלך בכולה, כדאמרינן גבי מי שהוציאוהו גוים הוליכוהו לעיר אחרת, כל העיר כולה כארבע אמות אבל חוץ לעיר אסורין לצאת אפילו אמה אחת. מיהו אית לעיוני שלא יעשו הערמה, דאם כן הוו להו כיוצא לדעת, ואמרינן התם אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אע"פ שהחזירוהו גוים אין לו אלא ארבע אמות. וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל כיון דקיימא לן דהלכה כרב דפסק כרבן גמליאל אף בדיר וסהר, אילו הבאים בספינה בשבת והוציאום גוים חוץ מן הספינה, ונתנום בתוך העיר כל העיר כולה היא להם כארבע אמות. ודבר זה שאלנו להר' אביגדור כהן צדק נר"ו והשיב ספינה הבאה מחוץ לתחום ונכנסה לתוך העיר, רב אילפס ז"ל פסק כרב דאמר הלכה כרבן גמליאל אף בדיר וסהר. מיהו צריך שתיכנס לתוך הקף חומת העיר ואז חשיב כד' אמות. ויש אומ' כי רבינו חננאל זצ"ל פסק כשמואל דתניא כוותיה. ומסתברא דמותר לצאת מן הספינה שבאה מחוץ לתחום אם נכנסה לתוך הקף חומת העיר אפילו אם לא הוציאוהו גוים שהרי רבותינו פירשו מה שאדם יוצא לסיפוק מזונותיו הוא חשוב כדבר מצוה. ומביאין ראייה מפרק ואילו מגלחין במועד [מו"ק י"ד ע"א]. ואפילו יצא להרויחא מדמו לה רבנן ליצא למזונות, וקיימא לן כוותייהו. והא דתנן פעם אחת לא נכנסו ללמן עד שחשיכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להן מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה, גרסינן עלה בירושלמי ולמה ליה למימר והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה, והא רבן גמליאל שרי משחשיכה אם נכנסו לנמל כגון דיר וסהר. תיפתר בשהיה בלמין יותר מבית סאתים ולא היו מחיצות גבוהות עשרה ולא יהו פרצות יותר מעומד, ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ. הא למדת שמותר לצאת מן הספינה שבאה בשבת מחוץ לתחום ונכנסה לתוך הקף חומת העיר. ומדברי רבינו שלמה זצ"ל יש להוכיח דהילכתא כרב, דאמרינן בפרק מי שהוציאוהו הנהו דיכרי דאתו למברכתא כול' שרא להו רבא לבני מברכתא, ופירש רבינו שלמה זצ"ל כארבע אמות דמיא, כדתנן במתניתין הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר כול', ופסקינן לעיל אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה, והוא הדין לעיר שיש לה מחיצות. וכן פסק רבינו ישעיה זצ"ל כרב. שאלו לפני רב יהודאי גאון זצ"ל ספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת מהו לעלות בני העיר לתוכה בשבת. והשיב מותרין בני העיר ליכנס וליצא ולאכול מפירותיהן. אבל בני הספינה אינן רשאין לצאת. וגאון אחר כתב מותרין לעלות, אבל אם עלו בספינה אין יורדין בשבת. והא ליתה, שאם היו אסורין לירד אם כן אסורין גם לעלות, וכיון דמותרין לעלות מותרין לירד, דחד טעמא הוא. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב ישראל שבא בספינה בשבת מחוץ לתחום והביא פירות ועלו בני העיר בספינה מותרין לוכל מפירותיו, שבהתר יצאו מחוץ לתחום ולא באיסור. ומאי דאמרינן בההיא ליפתא דאתאי למחוזא ושרא להו רבא למזבן מינה אע"ג דאתאי מחוץ לתחום, וכן נמי פסק רב פפא הילכתא בפרק אין צדין גוי שהביא פירות מחוץ לתחום לישראל זה, מותר לישראל אחר, ואע"ג דאתייה גוי מזיד כשוגג דישראל דמי, דגוי לאו בר שביתה הוא, ולא מיתסר אלא מזיד דישראל, ויותר הוא חמור עדיין שוגג דישראל שעשה עבירה ממזיד דגוי. ועוד שפירות ישראל קנו שביתה, אבל פירות דגוי אין קונין שביתה, דגוי לאו בר שביתה הוא. ואע"ג דאמרינן דגזרינן בעלים דגוי אטו בעלים דישראל, הני מילי לעניין ארבע אמות שאם יצא חוץ לתחום אין להם אלא ד' אמות אבל לעניין לאוכלן דווקא במזיד דישראל הן אסורין אבל מזיד דגוי הן מותרין. ובעשרת הדיברות מפרש מעשה בא לפנינו בספינה שבאה מחוץ לתחום בשבת, והתרתי היהודים לצאת ביום טוב שלאחריו ולהיותן כבני העיר, דהא קיימא לן שבת ויום טוב שתי קדושות הן, והכנה ליכא, דלא מיקריא הכנה אלא כשמכין ביום טוב דבר שאינו מן המוכן, כגון מוקצה ונולד, וכגון יציאת התחום שאינו מוכן אלא על ידי עירוב, ובהנחת עירוב היא ההכנה, אבל הזמנה אחריתי לאו הכנה היא, ואפילו מערב ומכין בלבו יציאת התחום, כגון מערב ברגליו בשני, דמכוין ואזיל, אי נמי בפת היכא דלא צריך למימר ליה מידי שמערב יום טוב קרא לו עירוב אע"ג דקא מיכוין ליציאת התחום לאו הכנה היא, כדאמרינן בעירובין מי סברת סוף היום קונה עירוב, תחילת היום קונה עירוב, ושבת מכינה לעצמה. ואפילו מכין בפה דבר הראוי כגון קונה שביתה להיותו כבני העיר, לאו הכנה היא, דדבר מוכן לכל הוא. ואם נאכל עירובו בראשון ויצא בתחומו ממזרח למערב ליכא הכנה. וגבי ספינה ליכא הכנה כלל. דקניית בית מבעוד יום ליכא, דתחילת היום קונה עירוב, והכנה בפה ליכא דהא שתיק. והמערב ברגליו ובשתיקה והכנה שבלב אינה הכנה אפילו מכין דבר שאינו מוכן. ואם אמר מבעוד יום כאן תהא שביתתי, והריני כבני העיר, לאו הכנה היא, דהוה ליה כמכין דבר המוכן ובארבע דוכתי אשכחן בעירובין כהנה, וכולהו על ידי עירוב להתיר יציאת התחום. אבל הזמנה בעלמא לאו הכנה היא. אילו דברי עשרת הדיברות.
<h2>דף מב:</h2>
בספר התרומה ואסור לילך בספינה בשבת, ואפילו נכנס בה מערב שבת, דנראה כשט, וגזירה שמא יעשה חבית שלשייטין או גזירה שמא ינהיגנה ד' אמות דרך המים שהוא כרמלית, וכל שכן חוץ לתחום. ואם נכנס בה ג' ימים קודם השבת שרי להיות בתוכה וללכת בה אפילו בשבת, דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת. ולדבר מצוה שרי אפילו מערב שבת. ולעבור ים שקורין אנגליטירא, שרגילין לעבור ביום אחד כשיש להן רוח טוב, מותר ליכנס בבקר בערב שבת אפילו שלא לדבר מצוה. אמנם בכל עניין שנכנס בספינה או בהתר או אפילו בשבת עצמה, מותר ללכת בכל הספינה אע"פ שהלך חוץ לתחום ואע"פ שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום, דהילכתא כרב דפסיק פרק מי שהוציאוהו כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה. אבל בקרון אסור לילך אע"פ שהגוי מנהיג את הבהמה דהוה ליה צדדין אסורין כדאיתא פרק מי שהחשיך [שבת קנ"ד ע"ב]. ורבינו חננאל זצ"ל פירש הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, יש מי שאומ' בזמן שגוששות ואין במים י' טפחים. ומשום גזירת תחומין נגעו בה. אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו. ומשום הכי נהגו להפריש בים הגדול. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב דהא מתניתא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, אליבא דבית שמאי היא, דאמרי אסור להתחיל במלאכה אלא אם כן יכול לגומרה מבעוד יום. והכא כיון דאינו מפליג אלא לימים רבים צריך להתחיל ג' ימים קודם לשבת, שלא ייראה שעל דעת לילך בשבת נכנס שם. אבל בית הלל שרו אפילו במלאכות גמורות עם השמש, כל שכן בזה שאין בו שום מלאכה אלא שנראה שעושה חפציו בשבת. וכיון דבית הלל פליגי עלה בוודאי דלית הילכתא כי האי מתניתא, אלא אפילו לא נכנס לה עם השמש מותר. וכן כתב בעל הלכות גדולות כל היכא דקנה ליה שביתא בספינה מחולא שפיר דמי למיתב בה בשבתא וסגויי בה. מה לי מבעוד יום מה לי שלשה ימים קודם השבת. הילכך שפיר דמי. ועוד מצאתי מה שנהגו ליכנס בתוך הספינה מבעוד יום בערב שבת כשדעתו להפליג למחר ונהגו לקדש בה ולאכול שם, לא ידענא אמאי, דכיון דהוא גופיה ישנו שם בשעה שקדש היום, בלא אכילה ובלא קידוש נמי קונה שביתה, כדתנן בפרק בכל מערבין [עירובין ל"ג ע"ב] כיצד עושה מוליכו בראשון וכול'. ופירש רבינו שלמה זצ"ל בשמעתא נתנו באילן וכול' דמייתינן לה התם דעל ידי שלוחו קאמר, דאיהו גופיה בלא פת קני ליה שביתה כיון דהתם יתיב וקדיש עליה יומא. וכן עיקר כדאמרינן בשילהי פירקא [שם ל"ט ע"א] אמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו וכול'. הילכך כיון דשבת באויר מחיצות מבעוד יום יכול לחזור לביתו וליכנס בה בשבת ולהפליג חוץ לתחום ולטלטל בכולה, דהויא לה כד' אמות, כדקיימא לן בריש מי שהוציאוהו ברבן גמליאל בספינה לכולי עלמא. וטעמא מפרש התם רבא, הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום. ופירש רבינו חננאל זצ"ל, שישב מערב שבת בזו הספינה. ומעשה ברבן גמליאל שבאו מפלנדסין והפליגה בים, בשבת הפליגה, כדפריש רבינו שלמה ורבינו שמואל ביר' מאיר ז"ל. ובההיא שמעתא קמייתא דמי שהוציאוהו מיבעיא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה, אי לא, בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, אי נמי דקא אזיל בקפיצה, פי' על ידי שם. ואמרינן תא שמע מעשה שבאו מפלנדסין כול'. ופירש רבינו שלמה זצ"ל סתם ספינה למעלה מעשרה היא מהלכת ודמי לקפיצה באויר. מתוך פירוש זה אין לאסור להפליג בספינה בשבת משום דמיחזי כשט, ומשום גזירה שמא יעשה חבית שלשייטין, כדפריש בספר התרומה, דקפיצה כאויר דמיא. ואע"ג דלא איפשיט התם הך בעיא, לא איכפת לן מידי בהא, כיון דקיימא לן כרבן גמליאל בספינה, ופשיטא דאיהו סבר דאין תחומין, וגם לא חייש שמא יהלך ברקק כדאיתא התם. ואע"ג דתניא בפרק קמא דשבת, דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, מפרשינן דווקא לדבר הרשות, אבל לסיפוק מזונותיו, הוי כדבר מצוה דמפרש התם דמותר. ומביאין ראייה מפרק בתרא דמועד קטן [י"ד ע"א]. וטעמא דאין מפליגין פחות מג' ימים רבו הפירושים. אבל היה נכון לפרש, מטעם שלא יבוא לחלל השבת אם יפליג בה סמוך לשבת כולי האי, אם דעתו להפליג ולהרחיק. ומקמי הכי לא נראה לחכמים להחמיר בדבר דלא היו יכולין לעמוד בה. ומעתה כי היכי דאם שבת בספינה מבעוד יום יכול לטלטל בכולה הואיל ושבת באויר מחיצות, הכי נמי נראה לכאורה אם שבת בעיר מוקפת שכולה גוים מבעוד יום דמותר לטלטל בתוכה, הואיל ושבת באויר מחיצות, דאפילו שבת בבקעה והקיפוה גוים מחיצה, מסקינן בשמעתא קמייתא דמי שהוציאוהו, כשמואל דתניא כוותיה. וכן פסק רבינו חננאל זצ"ל. ומותר לטלטל בתוכה על ידי זריקה אפילו חוץ לאלפים אמה שאינו יכול להלך כדאיתא התם. כל שכן היכא ששבת בהוקפה מתחילה, דליכא מאן דפליג דמותר לטלטל בכולה אם אין רשויות. ואע"פ שמותר ליכנס בספינה מבעוד יום כדי להפליג למחר, אסור לצאת ממנה אם הלכה חוץ לתחום, דאע"ג דאמרינן בריש מי שהוציאוהו בעא מיניה הוצרך לנקביו מהו ופשיט לי' דמותר, דווקא במי שהוציאוהו גוים קא מיבעיא ליה. וכן פירשו רבינו חננאל ורבינו שלמה ז"ל. אבל בשיצא לדעת אפילו הוצרך לנקביו לא אמרינן בהא כיון דעל על, דמסיק התם, דמותר אם הוציאוהו גוים. שוב מצאתי בדברי רבינו שמואל ביר' מאיר וגם בדברי ר' נתן המכירי ז"ל, בשם רבו רבינו שלמה זצ"ל שמותר ליכנס בשבת בספינה ולצאת חוץ לתחום ולטלטל בתוכה כיון ששבת באויר מחיצות מבעוד יום. ועוד כתבו ואמרו גדולה מזו, דאפילו לא נכנסו לה מבעוד יום שמותר להפליג בשבת עצמו. אך בזה לא נהירא לרבינו יצחק הזקן מדנפירא ז"ל, ממאי דאמרינן בפרק תולין חזי מר האי צורבא מרבנן דאזיל וגאני במעברא ועבר להאי גיסא וסייר פירי ואמר למינם קא מיכויננא, אמר להו הערמה דרבנן, וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד כתחילה. הרי אע"פ שלא היה יוצא חוץ לתחום אסור אם לא בהערמה. אבל חוץ לתחום זה ודאי אסור. ורבינו יואל זצ"ל הקשה מפרק קמא דשבת, דתניא התם דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת, ומצור לצידון אפילו בערב שבת שרי. ונראה דההיא דתולין לא תיקשי לרבותינו רבינו שלמה ורבינו שמואל ז"ל, דלא קפיד תלמודא אלא משום הערמה דהוה צורבא מרבנן, ותלמיד חכם שאני, ויש לו לקדש עצמו במותר לו ולא להערים, ולכך היו קובלין עליו ואמר להו הערמה דרבנן וכול', פי' בהערמה כזו אין להחמיר בה, שאפילו היה אומר בהדיא שלשמור פירות הולך, אין כאן אלא איסור דרבנן, דתניא בסוף פרק בכל מערבין [ל"ח ע"א] לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה היא צריכה וכול'. ותו תנן בפרק שואל [ק"נ ע"א] אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. אבל בשבת עצמו אין לו לילך כדי לשמור, ואפילו בתוך התחום. הילכך כיון דאפילו אם אמר בהדיא, אין כאן איסור אלא מדרבנן, כיון דצורבא מרבנן הוא, לא אתי למיעבד בתחילה באיסורא, כיון דידע להערים ולעשות בהיתירא, דהיא הערמה דלא מוכחא מילתא, והילכך אין לנו להחמיר בה אפילו לגבי דידיה אע"ג דהוי צורבא מרבנן. אבל על מה שהיה נכנס בספינה ואפילו לצאת חוץ לתחום, בזה לא היה מקפיד התלמוד, דמאן לימא לן דלאו חוץ לתחום הוה ואעפ"כ לא הוה קפיד אלא בהערמה כדפרישית. וכן הוא שחבירו יוכיח עליו, דהוה שקיל ברא דתומא ומנח ליה בברזא דחביתא ואמר אנא לאצנועי קא מיכויננא, ובהא ליכא איסור' מידי, דהא קיימא לן בפרק חבית [קמ"ו ע"ב] כר' יאשיה דמיקל בשפופרת שחתכה ולא מיתקנה, ואם כן אמאי קפדי עליה אלא ודאי לא הוה קפיד תלמודא אלא משום הערמה, ואמר להו דאף בהערמה זו אין להחמיר, ומותר לו לגמרי, שאפילו היה אומר בפירוש דלסתום הוא מיכוין ולא להצניע, אין כאן איסור בסתימה זו אלא מדרבנן, דמיחזי כבונה ולא בונה ממש, דהוי כבניין חקלאה ולא סתימה מעליא. ועוד, אין בניין בכלים וכל שכן באוכלין. והילכך בהערמה זו אין להחמיר. ומפרק קמא דשבת שהביא רבינו יואל זצ"ל, מצור לצידון, דמשמע דוקא בערב שבת הוא דשרי ולא בשבת, אין נראה לסתור דברי רבותינו הגאונים ז"ל מאורי הגולה מפני כך, דהתם לדבר הרשות קאמר הילכך דווקא בערב שבת ולא בשבת עצמה, אבל לדבר מצוה לעולם אפילו בשבת עצמה מותר. וכבר פירשו רבותינו כולם ז"ל כי מה שאדם יוצא לסיפוק מזונותיו דבר מצווה הוא חשוב. והר' אביגדור כהן צדק נר"ו השיב לנו בכתב גלילי ידיו הנכנס בספינה מערב שבת אל יצא משחשיכה מתוכה, שאם יצא ממנה וירצו ליסע לא יוכל עוד לחזור לתוכה דהוה ליה כיוצא לדעת חוץ לתחום. וכן מצאתי לגאון אחר ז"ל ספינה הקשורה במחוז ולן בה יהודי בשבת, וכסבור שילך בשבת ונתקלקל העת וחזרה, אסור לצאת ממנה בשבת. ומסתברא דהא דאמר אסור לצאת ממנה כשנסעה דווקא, שיצאה הספינה חוץ לתחום אלפים אמה, אבל אם לא יצאה חוץ לתחום מותר לצאת ממנה אע"פ שנסעה.
